Yevamoth
Daf 16b
רִבִּי יוֹסֵי בֵּרִיבִּי חֲנִינָה בְּעָא קוֹמֵי רִבִּי יוֹחָנָן. הָכָא אַתְּ אָמַר. מֵתָה יְבִמְתּוֹ מוּתָּר בְּאִשְׁתּוֹ. מֵתָה אִשְׁתּוֹ מוּתָּר בִּיבִמְתּוֹ. וְהָכָא אַתְּ אָמַר אָכֵין. אָמַר לֵיהּ. אֵינִי יוֹדֵעַ טַעַם אֲחָיוֹת מָה הֵן. רִבִּי בָּא רִבִּי חִייָה בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. אֵינִי יוֹדֵעַ טַעַם אֲחָיוֹת יְבָמוֹת מַה הֵן. רִבִּי הִילָא רִבִּי יָסָא בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. לֹא דוֹמֶה אִיסּוּר אֲחָיוֹת יְבָמוֹת לְאִיסּוּר אֲחָיוֹת שֶׁאֵינָן יְבָמוֹת. אָמַר רִבִּי יִרְמְיָה. תִּיפְתָּר שֶׁנָּפַל הַבַּיִת עַל שְׁנֵיהֶן כְּאַחַת. רִבִּי יוֹסֵה בָּעֵי. אִם בְּשֶׁנָּפַל הַבַּיִת עַל שְׁנֵיהֶן כְּאַחַת בְּדָא אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן. אֵינִי יוֹדֵע טַעַם אֲחָיוֹת יְבָמוֹת מָהֵן. אֶלָּא בְּשֶׁמֵּתוּ בְּזֶה אַחַר זֶה. הֲווֹן בָּעֵיי מֵימַר. 16b מַה צְרִיכָה לְרִבִּי יוֹחָנָן מֵתָה הַשְּׁנִייָה לָמָּה אֵינוֹ מוּתָּר בָּרִאשׁוֹנָה. אֲבָל אִם מֵתָה הָרִאשׁוֹנָה יְהֵא אָסוּר בַּשְּׁנִייָה. אָמַר רִבִּי יוּדָן. הִיא דָא הִיא דָא. צְרִיכָה לֵיהּ. וְלֵית זִיקָה כְּלוּם. אִילּוּ שְׁלֹשָׁה אַחִין. שְׁנַיִם מֵאָב וְלֹא מֵאֵם. שְׁנַיִם מֵאֵם וְלֹא מֵאָב. מֵת בְּנוֹ שֶׁלָּאָב תְּחִילָּה. לֹא הִסְפִּיק הַשֵּׁינִי לְהַחֲלִיץ וּלְייַבֵּם עַד שֶׁמֵּת וְנָֽפְלָה לִפְנֵי אָחִיו מֵאִמּוֹ. שֶׁמָּא אֵינוֹ מוּתָּר בָּהּ. אִין מַאֲמָר זִיקָה כְּלוּם. יְהֵא אָסוּר בָּהּ מִשּׁוּם אֵשֶׁת אָחִיו מֵאִמּוֹ.
Traduction
R. Yossé b. Hanina demanda devant R. Yohanan: pourquoi est-il dit ici '' soit si la belle-sœur est morte d'abord, soit si la femme meurt d'abord, la dernière reste toujours libre '', tandis que la Mishna déclare en un cas analogue que la belle-sœur ne peut pas épouser le frère survivant de son mari (Pourquoi ne pas prescrire à l'un de se laisser déchausser par la seconde sœur, de façon à ce que la première, après avoir été interdite comme sœur de celle qu'il y avait lieu d'épouser, redevienne libre)? -En effet, lui répondit R. Yohanan, je ne puis pas m'expliquer pourquoi les sœurs de la belle-sœur veuve restent interdites (pourquoi l'on n'obvie pas à l'interdit de la première en prescrivant à la seconde le déchaussement). R. Zeira ou R. Hiya au nom de R. Yohanan se prononça de la même façon, ainsi que R. Aba et R. Hiya au nom du même. R. Ila ou R. Yassa dit (130)V. ci-après, 8 et 11. au nom de R. Yohanan que l'interdit des sœurs par suite d'une belle-sœur ne ressemble pas à l'interdit des sœurs non suscité par les belles-sœurs (mais par la présence de la femme simple, le premier interdit provenant de l'obligation du lévirat). R. Jérémie dit: notre Mishna prescrit que ces deux veuves ne pourront pas épouser leur beau-frère, car c'est comme si la maison (le devoir de reconstituer le nom) était tombée sur les deux frères à la fois (131)L'on ignore en ce cas laquelle précède l'autre.. Mais, lui objecta R. Yossa, dans l'hypothèse que la double obligation du lévirat arrive simultanément, comment R. Yohanan dit-il qu'il ne peut pas s'expliquer pourquoi les sœurs de la belle-sœur veuve restent interdites (Serait-il possible, vu le doute, de leur permettre d'épouser le beau-frère)? Il s'agit du cas où les frères sont morts l'un après l'autre (non simultanément, et comme on sait quelle veuve est la seconde, R. Yohanan ne comprenait pas l'interdit). Les compagnons d'étude ont cru devoir dire qu'ils ne comprennent pas le doute de R. Yohanan sur la possibilité du lévirat pour une sœur de belle-sœur; pourquoi en cas de prédécés de l'une (de la seconde), la première sœur un moment interdite, par la présence de l'autre, ne redevient-elle pas libre d'épouser le beau-frère, et R. Yohanan admet toutefois que si la première meurt après, la seconde reste interdite (comme elle l'a été du vivant de la première). -Non, dit R. Juda, il faut les deux hypothèses (et, dans l'un comme dans l'autre cas, le doute de R. Yohanan subsiste), car la contrainte (l'interdit) provenant de la consanguinéité de lévirat ne persiste pas après le décès d'une sœur. Si par exemple de trois frères deux (A et B) le sont du côté paternel, non du côté maternel, que deux (B et C) le sont par la mère, non par le père, si un fils (A) meurt, et qu'avant l'accomplissement du lévirat par le second frère (B), celui-ci meurt aussi, de sorte que la belle-sœur incombe en lévirat au troisième frère, maternel (C), il va sans dire qu'elle est permise au beau-frère, à titre d'étrangère; et certes l'obligation momentanée de lévirat (motivant l'interdit pour le beau-frère) n'équivaut pas à l'engagement qu'aurait prononcé le second défunt, de façon que la veuve soit interdite au troisième frère comme femme d'un frère maternel. Est-ce que le même interdit s'étend aux autres femmes (veuves du même défunt)
Pnei Moshe non traduit
הכא את אמר מתה כו'. דאלמא דאמרי' יבמה שהותרה כו' והכא במתני' את אמר אכין. בתמיה דקתני דלא מתייבמות ואמאי ליקו חד מינייהו לחלוץ לשני' ותיהוי ראשונה לאידך כיבמה שהותרה ונאסרה ותתזור להיתירה הראשון:
איני יודע טעם אחיות. דמתני' מה הן וכן אמר רבי יוחנן נמי בבלי כ''ז אחיות איני יודע מי שנאן מכח קושיא זו:
אמר רבי זעירא כו'. ופליגי ר''ז ורבי בא במילתיה דר''ח בשם רבי יוחנן דר''ז קאמר דהכי אמר איני יודע טעם אחיות מה הן ור' בא קאמר דהכי אמר איני יודע טעם אחיות יבמות מה הן. וכלומר דדוקא היכי דהאיסור מחמת שהן אחיות יבמות הוא דהיינו בזיקה וכדמתני' עלה הוא דמתמה ר' יוחנן ואמר איני יודע מה טעם דהואיל ואינן אסורות אלא מחמת זיקה דרבנן א''כ נימא דיחלוץ לשני' ותיהוי כיבמה שהותרה כו' אבל היכי דהאיסור מחמת אחות אשה וכגון האי דשנינן לקמן בפירקין ג' אחין שנים מהן נשואין ב' אחיות ומת אחד מהם ואח''כ מתה אשתו של שני דאסורה עליו עולמית הואיל ובשעת נפילה אחות אשתו הויא דהתם דקאי בה מתחילה איסור אחות אשה דאורייתא ולא אמרינן בה יבמה שהותרה כו' כלומר שתהיה מותרת אח''כ כשמתה אשתו של שני משום דבשעת נפילה חל עליה איסור דאורייתא. ולר''ז לא שאני ליה אלא כל היכא דתמצא בה צד ייבום אח''כ דמותרת דלא ס''ל לר''י דכל יבמה שאין אני קורא בשעת נפילה יבמה כו' דאסורה עולמית והילכך קאמר איני יודע טעם אחיות מה הן ועל גוונא דמתני' דלקמן נמי קאי:
רבי הילא כו'. אמר נמי הכי וכרבי בא דאינו דומה איסור אחיות שהן יבמות כלומר שהאיסור אינו אלא מכח זיקה לאיסור כו' וכדפרישית. וכן משמע בבבלי שם דמחלק אליבא דרבי יוחנן כה''ג:
א''ר ירמיה תיפתר כו'. לתרוצי מתני' קאי דהיינו טעמא דאינן מתייבמות ולא אמרינן יחלוץ לשניה כו' דמיירי שנפל הבית על שני אחין כאחת כלומר דמתו כאחת ונפלו תרווייהו בבת אחת לפניהן ולא ידעינן הי ראשונה הי שני':
ורבי יוסי בעי. על אוקימתא דר' ירמי' דא''כ מה מתמה ר' יוחנן דהא אי אפשר למצוא להן צד היתר:
אלא בשמתו זא''ז. וידעינן הי שניה ולהכי אמר ר''י איני יודע הטעם. ובבבלי דחי להאי אוקימתא מטעם אחר דלא סתם לן תנא כר''י הגלילי דאמר אפשר לצמצם:
הוון בעי מימר. היו בני הישיבה רוצין לפרש:
מה צריכה לר''י מתה השניה כו'. כלומר דמה מספקא לי' וקשה לו על שאין אנו מוצאין צד יבום לעולם באחיות אלא אם מתה השניה אח''כ למה אינו מותר בראשונה שהרי היתה ראוי' לייבם בשעת נפילה אלא שנפלה זו אח''כ ואסרתה וכיון שמתה זו חזרה להיתירה הראשון:
אבל מתה הראשונה. מודי רבי יוחנן דאסור בשניה משום דבשעת נפילתה לא היתה ראוי' לייבם:
אמר ר' יודה. דלא היא אלא היא דא היא דא צריכה ליה. דעל תרווייהו מספקא ליה לר''י ואמר איני יודע כו' כדמסיק:
ולית זיקה כלום. כלומר דאין זיקה אלימא כ''כ לאוסרה אח''כ מכח שהיתה אחות זקוקתו מקודם:
אילו כו' דמה אלו ג' אחין שנים כו'. כגון ראובן ושמעון אחין מן האב ולא מן האם ושמעון ולוי מן האם ולא מן האב ומת ראובן ולא הספיק שמעון לחלוץ או לייבם עד שמת ונפלה לפני לוי שמא אינו מותר בה בתמיה דהרי היא נכרית אצלו ואינה אסורה מחמת שהיתה זקוקה לשמעון אחיו מאמו:
אין זיקה מאמר גרסי'. כלומר דודאי לא אלימא זיקה לאשוויי כמאמר ותהי' לו אסור משום אשת אחיו מאמו וכדמסיק:
כלום יהא כו' אחיו מאמו. בתמיה והילכך במתני' נמי לא אלימא זיקה לאסרה לעולם ואפי' אם מתה הראשונה תהי' שני' מותרת. אבל בבבלי קאמר לר''י דסבירא לי' לחלק כן וכהוון בעי מימר דהכא:
Yevamoth
Daf 17a
מַהוּ שֶׁיְּהֵא לָהּ צָרָה. רִבִּי הִילָא בְשֵׁם רִבִּי אֲבִינָא. קַל וָחוֹמֶר. מַה אִם אָחוֹת חֲלוּצָתוֹ שֶׁהִיא מִדִּבְרֵיהֶם נָֽתְנוּ לָהּ חֲכָמִים צָרָה. כָּאן שֶׁיֵּשׁ כָּאן אִיסּוּר אֲחָיוֹת לֹא כָּל שֶׁכֵּן. בִּתּוֹ פְּשִׁיטָא לָךְ שֶׁיְּהֵא לָהּ צָרָה. רִבִּי בּוּן בַּר חִייָה בְשֵׁם רִבִּי אֲבִינָא. תַּנֵּי תַמָּן. חָֽלְצוּ הַצָּרוֹת נִפְטְרוּ הָאֲחָיוֹת. (לא) חָֽלְצוּ הָאֲחָיוֹת לֹא נִפְטְרוּ הַצָּרוֹת. 17a וּכְמַה דְאַתְּ אָמַר. חָֽלְצוּ הַצָּרוֹת נִפְטְרוּ הָאֲחָיוֹת. וְדִכְוָותָהּ אֲפִילוּ חָֽלְצוּ אֲחָיוֹת יִפְטְרוּ צָרוֹת. אֶלָּא כְּרִבִּי יוֹחָנָן בֶּן נוּרִי. דְּרִבִּי יוֹחָנָן בֶּן נוּרִי אוֹמֵר. בּוֹאוּ וּנְתַקֵּן שֶׁיְּהוּ צָרוֹת חוֹלְצוֹת וְלֹא מִתְייַבְּמוֹת. וְהִתְקִינוּ. לֹּא כֵן תַּנֵּי. לֹא הִסְפִּיקוּ לְהַתְקִין עַד שֶׁנִּטְרְפָה הַשָּׁעָה. אֶלָּא כְבֵית שַׁמַּי. דְּבֵית שַׁמַּי מִתִּירִין אֶת הַצָּרוֹת לָאַחִין. אָמַר רִבִּי פִינְחָס קוֹמֵי רִבִּי יוֹסֵי. אִין כְּבֵית שַׁמַּי (אלא) אֲפִילוּ חָֽלְצוּ הַצָּרוֹת לֹא נִפְטְרוּ אֲחָיוֹת. וְתַנִּינָן. רִבִּי לִעֶזֶר אוֹמֵר. מִשּׁוּם בֵּית שַׁמַּי אוֹמְרִים. יְקַייֵמוּ. וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים. יוֹצִיאוּ. הֲווּ תְּרֵין תַּנָּאִין אִינּוּן עַל דְּבֵית שַׁמַּי. חַד אָמַר. חָֽלְצוּ צָרוֹת נִפְטְרוּ אֲחָיוֹת. וְחָרָנָה אָמַר. חָֽלְצוּ צָרוֹת לֹא נִפְטְרוּ אֲחָיוֹת.
Traduction
? R. Ida dit au nom de R. Abina que c'est à déduire par a fortiori (132)Cf. ci-dessus, (1, 1), et ci-après, (4, 9).: puisqu'au dire des Sages (133)Ci-après, (4, 8). la femme adjointe devient interdite au même titre que la sœur de la veuve qui vous a déchaussé, interdite par les rabbins comme degré prohibé de parenté; à plus forte raison il en est de même ici, où subsiste l'interdit légal de la sœur. Il est évident aussi que si l'une des sœurs veuves est sa fille, l'interdit, par suite de parenté, se reporte sur l'autre femme. R. Aboun b. Hiya dit au nom de R. Abina que l'on a enseigne là (dans un barayeta): si les autres femmes ont déchaussé, les sœurs deviennent libres du lévirat; mais si celles-ci ont déchaussé, les autres femmes ne sont pas libérées. Or, de même qu'il est dit que si les autres femmes ont déchaussé, les sœurs veuves deviennent libres; de même, on devrait admettre aussi l'inverse, et que si les sœurs ont déchaussé, les autres femmes soient libérées? Cela prouve que l'on a suivi l'avis de R. Yohanan b. Nouri, qui a dit (134)Ci-dessus, (1, 6),. d'établir la règle que les autres femmes pourraient déchausser alors le beau-frère, non l'épouser; et cette règle a été constituée (135)Elle est devenue définitive.. -Mais n'a-t-il pas été enseigné qu'avant d'avoir le temps d'instituer cette règle, des troubles sont survenus et en ont empêché l'application? C'est donc conforme à l'école de Shammaï, laquelle permet aux frères du défunt d'épouser les autres veuves (en dehors des deux sœurs). R. Pinhas objecta devant R. Yossé: si l'on adopte l'avis des Shammaïtes, même lorsque les autres veuves ont opéré le déchaussement, les deux sœurs ne devraient pas être permises aux deux beaux-frères? Or, aux termes de notre Mishna, '' R. Éléazar a dit que, selon les Shammaïtes, si un tel mariage a été contracté indûment, il pourra subsister; selonles Hillélites, il faudra l'annuler ''? (N'en résulte-t-il pas que, selon lui, la sœur de la femme soumise au lévirat n'est pas l'égale de la sœur de la femme, au point de vue de l'interdiction?) C'est qu'il y a deux rapporteurs différents à l'égard de l'avis des Shammaïtes: l'un dit qu'après le déchaussement des autres femmes, les sœurs de la veuve deviennent libres pour le beau-frère (aussi, selon lui, l'école de Shammaï est d'avis de maintenir le mariage conclu d'avance); l'autre dit qu'après cet acte accompli par les autres femmes, les dites sœurs ne deviennent pas libres pour le beau-frère (et il serait d'avis qu'en cas de mariage illégal, il faut le rompre).
Pnei Moshe non traduit
מהו שיהא לה צרה. אמתני' קאי אם זיקת אחיות פוטרות הצרה נמי משום צרת אחות זקוקתו:
וקאמר ר' הונא. דק''ו הוא מה אם אחות חלוצתו דאמרינן לקמן פ' החולץ דהחולץ ליבמתו אסור בקרובותיה מדרבנן נתנו לה חכמים צרה כדתנן שם הל' ח' דאסור בצרת קרובת חלוצתו כדמפרשינן טעמא שם כאן שיש איסור אחיות לכ''ש ואע''ג דזיקה נמי דרבנן היא כדפרישית לעיל מ''מ עיקר איסור אחיות מדאורייתא וגזרו חכמים נמי בזיקה ושפיר ק''ו הוא דיש לה צרה מהתם דעיקר איסור אחות חלוצה מדרבנן הוא:
בתו פשיטא לך כו'. כלומר אם היתה אחת מן האחיות בתו או שאר ערוה דתנן לקמן דמותר באחותה דלא הויא אחות זקוקתו דערוה לא רמיא קמיה אבל צרה פשיטא לך שיש לה ואסורה משום צרת ערוה דלא תימא דלא דמיא לצרת ערוה בעלמא מכיון דיש כאן ייבום באחותה והך לא רמיא קמיה כלל והויא כצרת ערוה שלא במקום ייבום ומותרת קמ''ל דאפ''ה צרת ערוה היא:
תני תמן. ברייתא הובאה בבבלי שם ע''א תני' כוותיה דרב אשי גבי שתי אחיות שנפלו לפניו משני אחין ולהן צרות דאם חלץ לאחיות לא נפטרו הצרות דחליצה גרועה היא הואיל ואי אפשר לייבמן אבל אם חלץ לצרות נפטרו האחיות דחליצתן משובחת ואע''ג דאסורין ג''כ לייבם דס''ל לרב אשי דלא אלימא זיקה לשווי' לצרה כי ערוה. והאי מקשה לא ס''ל האי טעמא אלא אם גזרו חכמים בזיקה הויא הצרה ג''כ צרת אחות אשה בזיקה והילכך קא מתמה:
וכמה דאת אמר כו'. ודכוותה נימא נמי אפי' חלצו אחיות כו' דמאי שנא אי אין זיקה יפטרו הצרות ג''כ בחליצת האחיות ואי יש זיקה לא יפטרו האחיות נמי בחליצת הצרות:
אלא כריב''ן. דאמר באו כו'. לעיל בפ''ק ואפי' בצרת ערוה וא''כ קיל להו איסור הצרות וחליצתן חליצה:
והתקינו. בתמיה לא כן תני כו':
אלא כב''ש. דמתירין לגמרי הצרות ואפי' לייבם ולא קשי' אי הכי יבומי נמי תתייבם כדמקשי בבבלי דס''ל להאי תלמודא דאה''נ ונקט חליצה לאשמועינן דחליצה פסולה מהאחיות אינה פוטרת וכסברת התוס' שם:
אין כב''ש כו'. אי כב''ש מוקמית לה א''כ אפי' חלצו הצרות לא יפטרו האחיות:
ותנינן ר''א אמר משום ב''ש כו'. ה''פ דעל כרחך ב''ש סברי דאין זיקה ולא חשיבה אחות זקוקתו כאחות אשתו והילכך קאמרי במתני' דאם כנסו יקיימו וא''כ ע''כ ברייתא דקתני חלצו אחיות לא נפטרו צרות ואע''ג דחליצת אחיות הוגנת היא דהא אין זיקה לאו אשתיהן הצרות קאמר אלא אצרת אחות השניה דהא כיון שחלץ לאחות הראשונה ואותה החליצה ודאי פוטרת צרתה דכשרה היא דאי הוי בעי מצי לייבומיי אלא דכשחלץ אח''כ לאחות השנייה חליצה פסולה היא דלא מצי לה לייבומי דאחות חלוצתו היא וזו היא דאינה פוטרת צרתה והא דקאמר לא נפטרו צרות ע''כ צרות דעלמא קאמר כל היכי דמיתרמי כה''ג לא נפטרו צרות של אחות השניה וא''כ קשה השתא כי חלץ לצרה זו לא תיפטר נמי האחות השני' דהרי חליצתה נמי פסולה הוא דאי אפשר לייבמה דצרת אחות חלוצתו היא וכדתנן אסור אדם בצרת קרובת חלוצתו. וכה''ג מדייק הבבלי אדשמואל דאמר שם נמי חלץ לאחיות כו' ולדברי האומר אין זיקה. והא דמפרק התם שמואל נמי התחיל ולא התחיל קאמר דאם התחיל באחיות לא יגמור בצרות דלא פטרה חליצת צרת אחות השניה לה כדפרישית אבל אם התחיל בצרות ודאי חליצה חשובה היא ופוטרת האחיות לא שייכא הכא לפרש הברייתא כן וכדכתבו התו' שם ד''ה תניא דאברייתא לא שייך למימר דהתחיל כו' דא''כ הוי ליה לפרושי הכי בהדיא:
ומשני הווי. על כרחך דתרין תנאין ואליבא דב''ש דחד אמר כו' והיינו למ''ד דב''ש יקיימו ס''ל במתני' על כרחך דלא נפטרו אחיות ס''ל וכדאמרן. ולמ''ד אליבא דב''ש יוציאו וכאבא שאול לקמיה ס''ל דחלצו הצרות נפטרו אחיות דיש זיקה אבל לא אלימא זיקה לשווי' לצרה כערוה והיינו טעמא נמי דלא מקשי בבבלי אהא דמוקי להברייתא חלץ לאחיות כו' כב''ש הקושי' שהקשה מקמי הכי אליבא דשמואל לדברי האומר אין זיקה דיש לומר דס''ל לסתמא דהש''ס כמ''ד אליבא דב''ש במתני' דיוציאו:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source